נבחרו 12 יקירי העיר ירושלים לשנת תשע''ד

 
27/03/2014 נכון לשעה: 11:45
נבחרו 12 יקירי העיר ירושלים לשנת תשע''ד
איטה בוימל, משה חן, עו"ד חגי סיטון, הרב חיים ישעיהו הדרי, דוד המאירי, אמונה ירון, ד"ר גבריאל חיים כהן, הרב דב ביגון, מוטק'ה בלום, רחל (במבי) שלקובסקי , מתתיהו ליפשיץ, השגריר משה ארד. העיטור המכובד יוענק בערב יום ירושלים, ראש העיר יביא את רשימת יקירי העיר לאישור מועצת העיר
ראש העיר ירושלים, ניר ברקת יביא השבוע לאישור מועצת העיר את רשימת 12 יקירי ירושלים לשנת תשע"ד שנבחרו בוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל.

אות יקיר ירושלים יוענק בערב יום ירושלים, יום שלישי, כ"ז באייר תשע"ד, ה- 27.5.14 .

העיטור המכובד מוענק מאז שנת 1967, לאישים אשר הקרינו מאישיותם על העיר ושעיקר פעילותם הציבורית הייתה בתוך ולמען ירושלים.

עם כניסתו לתפקיד העביר ראש העיר את הליך הבחירה לוועדת שיפוט בלתי תלויה לבחירת יקירי העיר בראשות כבוד השופט בדימוס של בית המשפט העליון יעקב טירקל, בה חברים הגב' אורה אחימאיר, הרב יצחק גולדקנופף, הגב' עדינה בר שלום והרב ד"ר בני לאו. ועדה מקצועית דנה בכלל המועמדים שהוצעו והעבירה המלצתה לוועדת השיפוט של השופט טירקל. וועדת טירקל בחרה ב-12 מועמדים להם יוענק אות יקיר ירושלים.
האות יינתן לזוכים על פועלם בתחומים : פעילות ציבורית, תרבות, חינוך, קירוב לבבות וסובלנות, פעילות ציבורית, התנדבות, צדקה וחסד, דת ומורשת ישראל ותרבות

ראש העיר, ניר ברקת: "12 היקירים שנבחרו מייצגים את פניה הרבים של ירושלים ואת הפסיפס העשיר של העיר. זכות גדולה לעיר אשר נתברכה באנשים שכאלה ואנו גאים לגמול להם ולהעניק להם את האות המכובד ביותר– עיטור יקיר ירושלים."

להלן פירוט נרחב על 12 הזוכים באות יקיר העיר לשנת תשע"ד:
איטה בוימל - תקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות בחינוך.
איטה בוימל נולדה בירושלים בשנת 1936 והיא דור שביעי למשפחתה בישראל – בת למשפחת ברנשטיין ונכדה לר' פישל דיין. בילדותה למדה בבית הספר הפרטי אלטשולר, ולאחר מלחמת העצמאות – עם ייסודו של הסמינר הראשון של בית יעקב הייתה מהתלמידות הראשונות בו. בשל המחסור באנשי חינוך בעת קליטתה של העלייה הגדולה של ראשית ימי המדינה, נקראה לעזוב את לימודיה ולשמש גננת, כשהיא בת 17 בלבד. את המשך השכלתה רכשה בלימודי ערב, לאחר שעות העבודה.
שלושים שנה הייתה גננת, ובירושלים יצא שמהּ לפניה כַּ"גננת איטה". במרוצת השנים חינכה אלפי בנות בירושלים, אימהות ובנותיהן. עם התרחבותם של רשת הגנים ומעונות היום של רשת "בית יעקב", היא מונתה, לשמש מפקחת ראשית על הגנים והמעונות בירושלים. במהלך עבודתה השלימה לימודי הסמכה תוך שילוב הלימודים בעבודה ובגידול ילדים. מאז ועד היום היא עוסקת בתחום הפיקוח, תוך שהיא מאצילה מסמכותה על מפקחות צעירות ומתווה את הדרכים החינוכיות.
כבת להורים שגדלו וחיו בעיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים שבה לפקוד מדי יום ביומו את הכותל המערבי, ובמשך שנים רבות היא מתפללת בו.

על שנים רבות של פעילות חינוכית להכשרת בנות ירושלים וטיפוח צוות מקצועי ואמין מוענק לה עיטור הכבוד יקיר ירושלים

משה חן – יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות בנושא דת ומורשת ישראל.
משה חן נולד בירושלים בשנת 1931 למשפחת חַבָּה שעלתה מבגדד. בילדותו למד בישיבת פורת יוסף. כנער התנדב לאצ"ל. במלחמת העצמאות, בן 16, התנדב לסייע במאמץ המלחמתי בירושלים. באחת הפעילויות, בצאתו מהמנהרה שליד ימין משה, נפצע מיריות צלף מן החומה – ומאז הוא נכה צה"ל.
משנת 1949 ועד צאתו לגמלאות בשנת 1997 כתב, הגיש וביים מאות תוכניות בקול ישראל – מרביתן עסקו במורשת היהודית. כדי לשמר את האוצרות של מורשת ישראל הקליט מאות פיוטים מפי זקנים ושידר תוכניות פולקלור ומנהגים בקרב בני העדות. כמו כן עיטר במוזיקה ובפעלולים תוכניות רדיו לילדים ולנוער ובנה אולפן מיוחד כדי להקליט בו התוכניות לאם ולילד. בשידורי הרדיו היה מחלוצי החידונים, בהם מי ומה מאחורי התשבץ. בעבודתו במחלקה להווי דתי שימש עורך התוכניות קבלת שבת ומלווה מלכה. הוא גם היה הראשון שהביא סדרת שידורים מבתי כלא בישראל.
סדרת התוכניות, שבה הביא סיפורים על מעשים טובים בשכונות ירושלים, זיכתה אותו בפרס זיו לעיתונאים. במרוצת השנים כתב כעשרה ספרים בתחום המורשת והיהדות וכן מאמרים, פיוטים ושירים ברוח מורשת ישראל. בין ספריו: אמרי חן, הפתגם ומקורו, זאת ועוד, מפי אבי ועוד.
כאשר שימש יושב ראש ועד בית הכנסת הספרדי קהילת יעקב בשכונת בקעה, יזם כולל לגמלאים, שבו הִרצה פעמיים בשבוע. כמו כן התנדב בתנועת חיב"ה (חוג יהדות בבל) והפיק קלטות של פיוטים ושבחות.

על שנים רבות של פעילות לשימורה של מורשת העם היהודי ברוח ישראל סבא ולהנחלתה ברבים מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים

עו"ד חגי סיטון - יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית.

חגי סיטון נולד בשכונת מקור ברוך בירושלים בשנת 1939. הוא למד בבית הספר היסודי בית הכרם ובהמשך בבית הספר התיכון בית הכרם, לימים התיכון ליד האוניברסיטה. בשנות נערותו הדריך בתנועת הנוער של התנועה המאוחדת וסייע לנוער שוליים במצוקה. באוניברסיטה העברית השלים את לימודיו במשפטים. עם סיום לימודיו התמחה במשרד עורכי הדין שפאר תוסיה-כהן והוא כיום השותף המנהל של המשרד, אשר מוכר בשמו שפאר סיטון הניג.
במלחמת ששת הימים היה מלוחמי הסיירת הירושלמית ולחם בארמון הנציב, ברמת רחל ובצור באחר.
שנים רבות התנדב למגוון תפקידים ציבוריים בוועדות של מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין בישראל. כמו כן, הוא פועל במוסדות רבים ומגוונים, בהם המרכז הרפואי שערי צדק, בית החולים הרצוג, מוזיאון ישראל ובית אנה טיכו, המוזיאון לאמנות האסלם וסדנת ההדפס ירושלים. בשנות השמונים היה חבר הוועד המנהל של בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, ובשנות התשעים הקים את עמותת בית הכרם לאיכות הסביבה ושימש היושב ראש שלה. בנוסף, היה פעיל בעמותת גבעת התחמושת, במכללה החרדית ירושלים ועוד. יותר מעשרים שנה תרם תרומה משמעותית לקידום פעילותה של האגודה למען החייל בירושלים. משנת 2006 הוא יושב ראש הנהלת מוזיאון חצר היישוב הישן על שם קפלן בירושלים.

על שנים רבות של פעילות למען ירושלים, תושביה ומוסדותיה מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים


הרב חיים ישעיהו הדרי - יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות בנושא דת ומורשת ישראל.
הרב ישעיהו חיים הדרי נולד בשנת 1934. הוא התחנך בבית הספר ביל"ו בתל-אביב ואחר כך המשיך את חוק לימודיו בישיבת היישוב החדש. בהמשך החל ללמוד בישיבת חברון בירושלים וקבע את ביתו בעיר.
במכון גולד להכשרת מורות, לימד את הוראת התנ"ך ומחשבת ישראל, וכאשר היה בן 20 בלבד לימד בישיבת מרום ציון בירושלים. שלוש שנים היה משגיח רוחני בישיבת כרם ביבנה. לצד העבודות האלה לימד תנ"ך ומחשבת ישראל במכללת ירושלים לבנות. כמו כן, היה חבר בוועדת הפיקוח על לימודי התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים-דתיים. בשנת 1966 החל לשדר שיחות ושיעורים בקול ישראל במסגרת פרקי היום בתנ"ך.
מיד לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים ייסד את ישיבת הכותל, ישיבת ההסדר הראשונה של מוסדות בני עקיבא. הישיבה נחשבת מפעל חייו. 31 שנים רצופות עמדה בראשה, ובשנת 2006 שב לתפקיד למשך שנתיים נוספות – עד שפרש לגמלאות. בכל שנות כהונתו העמיד תלמידים רבים, ובין תלמידיו נמצאים רבנים בולטים ומוכרים בחברה הישראלית. בעת בניית משכן הקבע של הישיבה, כאשר התגלו שרידים ארכיאולוגיים, פעל לגיוס תרומות להשלמת החפירות ולהעמדת הישיבה על עמודים, כדי לאפשר לפתוח את אתר החפירות לעיני המבקרים. לצד העבודה הזאת הוא מלמד במדרשה לבנות מדרשת הרובע.

על שנים רבות של עשייה חינוכית ופעילות לקירוב דורות צעירים למורשת ישראל ולהכשרת מורים מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים.

דוד המאירי - יקבל את אות יקיר ירושלים על התנדבות וצדקה.
דוד מאירי נולד בירושלים בשנת 1935. הוא שירת בנח"ל, ובעת הכנה לקורס קצינים נפצע קשה ממוקש והיה מאושפז למשך שנה. בעת מבצע קדש ברח מבית החולים והתנדב להצטרף לכוחות השריון שלחמו בסיני. במלחמת ששת הימים לחם בסיירת הירושלמית והיה ממשחררי העיר. על אף שנפצע בקרב על ארמון הנציב השתתף בלחימה במלחמת ההתשה בסיני. ב-1972 נפצע שוב בעת שירות מילואים, אך התנדב כנכה להילחם במלחמת יום הכיפורים.
ארבעים שנה עבד בעיריית ירושלים – תחילה כמדריך הראשון של חבורות הרחוב במוסררה ובהמשך כמדריך במועדון קשישים בגונן ובמרכז השכונתי במזכרת משה. ב-1973 חשף ילדים ובני נוער משכונת נחלאות שסבלו מתת-תזונה ופעל לסייע להם. ב-1976 חשף מצוקת דיור קשה בקטמונים ואת היקף הנפגעים בנפש – הרוגים ופצועים – מתאונות דרכים בדרך חברון. כדי להגן על התושבים פעל להקמת גשר עילי וגֶדר הפרדה. עשרים שנה עסק בקידום נוער וצעירים וריכז צוות עובדים טיפוליים בנרקומנים. בין היתר הקים את היחידה לטיפול בחסרי דיור – הראשונה מסוגה בישראל. בתקופה הזאת חשף שימוש בגזים נגד אסירים בבתי סוהר, והממצאים שהעביר לבית המשפט הביאו לביטול התופעה.
בעבודתו סייע לתושבי שכונות המצוקה בהקמת שלוש התנועות החברתיות הגדולות של שנות השבעים: הפנתרים השחורים, האוהלים והתנועה לזוגות צעירים.
בשנת 1993 נבחר לעובד המצטיין של עיריית ירושלים ולעובד מצטיין ארצי, ושנה אחר כך לסגן עובד מצטיין ארצי.

על שנים רבות של פעילות סיוע לתושבי שכונות המצוקה, על העצָמה קהילתית ועל קידום תמורות חברתיות לרווחת נוער וצעירים מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים

אמונה ירון - תקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות תרבות.
אמונה ירון, בתו של הסופר ש"י עגנון, נולדה בקניגסברג שבגרמניה בשנת 1920. לאחר הולדתה עברו הוריה להתגורר בבאד הומבורג, סמוך לשלמה זלמן שוקן, המוציא לאור של ספריו של אביה, וגם בשכנות למשורר חיים נחמן ביאליק. בהיותה בת שלוש ניצלה בעת השׂרפה הגדולה שפרצה בבית הוריה, ובעקבות האסון נפלה ההחלטה לעלות לארץ ישראל. בירושלים התגוררה עם הוריה בבית המשפחה בשכונת תלפיות. היא למדה בבית המדרש למורות המזרחי ואחר כך, למשך שנים אחדות, עבדה בצפת.
בשנות ה-60 פרסמה סיפורים שכתבה, בהם עיירה על ראש ההר, סיפור, ובחנויות הגדולות. את אחדים מסיפוריה כללה בספרה האוטוביוגרפי פרקים מחיי, שראה אור בשנת 2005. עוד בחיי אביה עסקה בעריכת כתביו – משימה שאִמהּ הכשירה אותה אליה עוד בנערותה. בערוב ימיו של עגנון, בעת שהיה מאושפז מבלי יכולת לדבר ולכתוב, ישבה לצידו ונועצה בו בעריכת ספרו שירה, תוך שהוא מכוון אותה בתנועות ראש על תיקונים שראוי לעשותם. לאחר פטירתו עסקה במשך 30 שנה בהוצאה לאור של היצירות שנותרו בעיזבונו. שנים רבות פעלה להפצת מורשתו הספרותית-תרבותית והייתה שותפה פעילה בהקמת "בית עגנון". על אף גילה היא ממשיכה להגיע בדבקות לאירועי הספרות שמתקיימים בבית ולהשתתף באספותיה של העמותה המנהלת אותו.

על שנים רבות של שימור מורשתו הספרותית של אביה ועשייתה להפצת יצירתו, להנגשתה לציבור ולתיעוד כתיבתו בירושלים ועליה מוענק לה עיטור הכבוד יקיר ירושלים

ד"ר גבריאל חיים כהן - יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות בנושא חינוך.
גבריאל חיים כהן נולד בבאזל שבשוויץ, ועלה לארץ ב-1950 כשהוא בן 17. בעת לימודיו בבית המדרש למורים ע"ש ליפשיץ, בישיבת מרכז הרב ובאוניברסיטה העברית עסק בעבודה חינוכית, בהוראת השפה העברית ובפעילות חברתית למען הציבור. בתקופה הזאת היה ממקימי בית הלל ומראשי יבנה – ארגון הסטודנטים הדתיים בירושלים. כמו כן ייסד את דעות, ביטאון האקדמאים הדתיים – וערך אותו במשך 29 שנים. הצטיינותו בלימודים זיכתה אותו במִלגה להמשך לימודיו באוניברסיטת קולומביה, שבה השלים תואר מוסמך. בהמשך קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אמסטרדם. בעת לימודיו עסק בחיזוק הקשר של צעירים בתפוצות עם ישראל וירושלים. בשובו לארץ התקבל לעבודה כמרצה ליהדות במכון גולד ובו הכשיר סטודנטיות מהתפוצות להוראת עברית, יהדות, היסטוריה של עם ישראל וציונות. ב-40 שנותיו במכון – עשר מהן כמורה ו-30 כמנהל – הפך המוסד לאחת המכללות המבוקשות בארץ, ובה הוכשרו אלפי תלמידות מכל קצות תבל. לאחר נפילת מסך הברזל היה המכון מהמוסדות הראשונים שהציעו תוכניות מיוחדות לתלמידות ממדינות חבר העמים. ההכשרה שקיבלו אִפשרה להן ללמד בארצות מוצאן. בתום שליחותן שבו מרביתן לארץ.
בירושלים היה שותף פעיל בהקמת בית הכנסת אוהל נחמה ברחוב שופן, שבו יזם והקים את בית המדרש ללימוד פרשת השבוע. הוא גם מלמד בהתנדבות, מבקר בקביעות אנשים בודדים וחולים ותומך בילדים ובאנשים הזקוקים לסיוע בעקבות בעיות בבריאותם, בהם גם נפגעי טרור.
על שנים רבות פעילות חינוכית להאדרת שמה של ירושלים ולחיבור צעירים ואחרים מהתפוצות אליה ואל ערכי היהדות והציונות ועל פעילות של צדקה וחסד מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים.

הרב דב ביגון - יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות בנושא קירוב לבבות וסובלנות.
דֹב ביגון נולד בחולון בשנת 1940. בנערותו גדל כילד חוץ בקיבוץ משמר השרון ולמד בבית הספר התיכון האזורי לילדי הקיבוצים בעמק חפר. בשירותו הצבאי היה סגן מפקד פלוגה בנח"ל. אחר כך היה מראשוני המדריכים בחברה להגנת הטבע וממקימי בית ספר שדה אכזיב. במלחמת ששת הימים היה סגן מפקד פלוגה בחטיבת ירושלים והשתתף בשחרור העיר העתיקה. הוא גם לָחם בקרבות במלחמת יום הכיפורים. בשנת 1964 מצא את דרכו לישיבת מרכז הרב בירושלים, שם הוענקה לו סמיכה לרבנות "יורה יורה".
בשנת 1974 החל ללמד גאוגרפיה ותנ"ך בגימנסיה רחביה ובישיבת מרכז הרב לצעירים. לאחר מלחמת יום הכיפורים הקים את מכון מאיר על שם מאיר אליעזר ליפשיץ ז"ל, צנחן שנפל בקרבות בחווה הסינית. מאז הוא משמש ראש הישיבה בשני מוסדותיה – מכון מאיר לבנים ומכון אורה לבנות. בעבודתו הִקנה לימודי קודש וערכי יהדות לצעירים מהארץ ומחוצה לה, בהם צעירים דוברי רוסית, אנגלית, צרפתית וספרדית. לצד המחלקה המרכזית של צעירים מישראל הוקמה ביוזמתו ובעצתו מחלקה ייחודית לגיור. מאז הקמת המכון הוא עומד בראשו ומתווה את דרכו החינוכית-ערכית. במרוצת השנים כתב מאמרים בנושאים רבים ומגוונים, בהם המאמר הראשי בעלון פרשת השבוע באהבה ובאמונה.
על מפעל חייו להנחלת המורשת היהודית ולקירוב לבבות של צעירים מן הארץ והתפוצות לאהבת התורה ובירת ישראל מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים

מרדכי (מוטקה) בלום – יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות בנושא תרבות
מרדכי (מוטקה) בלום נולד ברומניה בשנת 1925. כבר בנערותו החל לצייר. לאחר פלישת הגרמנים לרומניה נלקח לעבודות כפייה, וגם בתנאים הקשים ביותר המשיך לצייר. לא פעם בתקופה הזאת הציל כישרונו את חייו. לארץ ישראל עלה בספינת המעפילים בולבול בשנת 1944 ותחילה התגורר בקיבוץ בעמק בית שאן. בהמשך עבר להתגורר בנתניה, התנדב להגנה ושירת בצה"ל. ב-1956 סיים בהצטיינות את לימודי האמנות בבצלאל ואחריהם נסע להשתלמות באיטליה. לאחר שובו לארץ יצא למסעי תערוכות בעולם, ועד 1967 הציג בארצות הברית.
ב-1969 הקים את הסטודיו שלו במִתחם חוצות היוצר, ושם הוא ממשיך ליצור עד היום. במרוצת השנים השתלם במדינות שונות בעולם והציג את יצירותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה. שניים מציוריו על ירושלים נבחרו לשמש בסיס לכרזות של משרד התיירות. במרוצת השנים עיצב כרזות גם ליריד האמנויות השנתי בירושלים. עבודות אחרות שיצר מעטרות כריכות של ספרים שהודפסו בארצות הברית, בשבדיה ובגרמניה. במשך 40 שנה עסק גם בשִחזוּר פסיפסים ופרסקאות ברחבי הארץ מטעם אגף העתיקות ואונסק"ו.
עבודותיו זיכו אותו בפרסים ובאותות, בהם פרס איש שלום לשנת 2005 על מפעל חיים וכן פרס מוזיאון עכו.
במלחמת ששת הימים התנדב להרגיע ילדים במקלטים שבשכונת מוסררה באמצעות עבודת ציור משותפת. שנים רבות הוא מתנדב לסייע לעמותת אקי"ם, והוא ממשיך להתנדב מדי שבוע בהעברת סדנאות לאוכלוסייה המיוחדת של העמותה בירושלים.

על האדרת שמה ויופיה של העיר ביצירתו ועל תרומתו – באומנותו – לאוכלוסיות חלשות מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים

רחל שלקובסקי (במבי) – תקבל את אות יקיר ירושלים על התנדבות צדקה וחסד
רחל שלקובסקי, אשר מוכרת בירושלים בכינויה במבי (על שם נעוריה במברגר), נולדה בצרפת לפני מלחמת העולם השנייה. אביה, עורך דין במקצועו, סייע ליהודים שנמלטו ממזרח אירופה – בין היתר באמצעות העברתם לשוויץ הניטרלית – אך נתפס בידי אנשי הגסטפו ולא נודע גורלו. בת 15 עלתה לארץ לבדה והתגוררה אצל דודיה בחיפה, וכעבור שנתיים החלה ללמוד בבית ספר לאחיות ולהגשים את חלומה להיות אחות מיילדת. יותר מחישים שנה עבדה במקצוע הזה – 45 שנים מהן במרכז הרפואי שערי צדק, שבו – למשך שנים רבות – הייתה המיילדת הראשית ואחראית חדר לידה. בכל שנותיה כאחות יילדה רבבות תינוקות.
לצד עבודתה נרתמה לסייע לנשים נזקקות, וגם בשעות החופשיות מעבודה נרתמה לכל קריאה דחופה לסייע לנשים הרות, שנזקקו לבדיקות או לקבלת זריקות. רבות מהן הגיעו לביתה ללא כל זימון, ולכולן סייעה כשהיא ממאנת לקבל שכר. היא הייתה מהנחשוניות בציבור החרדי שפעלו לסייע לנשים שנקלעו למצוקה נפשית, בעיקר לדיכאון שלאחר הלידה. בפעילותה הסירה את מעטה השתיקה שעטף את הנושא. בזכות פעילותה הופנו מאות נשים לטיפול רפואי ופסיכולוגי מקצועי. כמו כן הקימה את עמותת במב"י (בסיוע משפחות ברוכות ילדים), עמותת צדקה לסיוע למשפחות. את פעילותה של העמותה היא מנהלת מביתה, כשהיא בודקת את הפניות, מבררת את הפרטים ומאמתת אותם. פעמים רבות בשנה היא נוסעת לחוץ לארץ כדי להשיג תרומות למימון הפעילות.

על שנים רבות של פעילות למען נשות ירושלים ועל פעילות של התנדבות, צדקה וחסד מוענק לה עיטור הכבוד יקיר ירושלים

מתתיהו (מתי) ליפשיץ- יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית
מתי ליפשיץ נולד בטבריה בשנת 1932 והוא נצר לאדמו"ר רבי משה מלעלוב. בהיותו בן 11 עברה משפחתו להתגורר בירושלים ובה למד בישיבה קטנה קרלין ובישיבת חיי עולם. ערב מלחמת העצמאות עזר לאביו, הרב אהרון ליפשיץ, לבנות את תלמוד תורה אור התורה בקרית שמואל בטבריה. בהמשך שירת בנח"ל והשתחרר בדרגת סרן. לאחר שחרורו החל ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית. לצד לימודיו החל לעבוד בחברת דיור לעולה. בהמשך עבר לעבוד עם אבי ואחיו בחברת אהרון ליפשיץ ובניו. ב-1966 היה לעצמאי ופתח את החברה שלו מתתיהו ליפשיץ בע"מ.
החברה שהקים הייתה בין הראשונות, אחרי מלחמת ששת הימים, שבנתה בשכונות החדשות של העיר: רמות (466 יח"ד), פסגת זאב (484 יח"ד), נווה יעקב (124 יח"ד) וגילה (181 יח"ד). לצד בנייה למגורים היה מבוני בית הכנסת הגדול, הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית על הר הצופים, בית הספר אורט להנדסאים בגבעת רם, משרד החינוך ברח' הנביאים ובית החייל סמוך לגן סאקר. סמוך לרחבת הכותל המערבי בנה את ישיבת פורת יוסף ואש התורה. כמו כן עסק בשחזור ובשיפור הקרדו, בתי מחסה ומנהרות הכותל וכן בשיפוץ מגדל דוד ושער האשפות. לאורך כל שנות פעילותו בנה עוד מאות יחידות דיור בשכונות העיר: מעלות דפנה, בבית וגן, ברחביה ובבית הכרם.
על שנים רבות בניין העיר, בתיה ומוסדותיה מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים

השגריר משה ארד – יקבל את אות יקיר ירושלים על פעילות ציבורית
משה ארד נולד ברומניה בשנת 1934. הוא עלה לארץ ב-1950 ולמד באוניברסיטה העברית מדע המדינה, יחסים בינלאומיים ומשפטים. בצה"ל היה קצין תותחנים ולָחם במערכת סיני ובמלחמת ששת הימים. תחילה עבד במשרד המשפטים והיה דובר ומנהל לשכת השר ואחר כך שירת במשרד החוץ במגוון תפקידי דיפלומטיים ומנהליים, בהם דובר שגרירות, סגן קונסול, ציר לענייני הסברה, ראש המטה של המנכ"ל ומפקח כללי. בעת מלחמת לבנון הראשונה היה הנציג הראשון של משרד החוץ בבירות. ארבע שנים היה שגריר ישראל במקסיקו ובהמשך – משנת 1987 – היה שגריר ישראל בארצות הברית.
בשובו לארץ התמנה למנהל הכללי של משרד התקשורת ואחר כך לסגן נשיא האוניברסיטה העברית לקשרי חוץ. בעשר שנות כהונתו בתפקיד גייס תרומות משמעותיות בעבור האוניברסיטה ופעילויותיה. בכל השנים האלה התנדב לפעילויות למען החינוך בירושלים. בין היתר היה יושב ראש הוועד המנהל של האקדמיה למוזיקה בירושלים, חבר הנהלת האגודה למצוינות בחינוך בישראל (שמפעילה את בית הספר למדעים ואומנויות), חבר הנהלת קרן מנדל וחבר הליגה נגד השמצה בישראל. כמו כן היה יושב ראש חבר הנאמנים במכון למחקר ע"ש הארי ס. טרומן לקידום השלום וחבר בדירקטוריונים של חברות שונות.
עבודתו במשרד החוץ זיכתה אותו באות הגבוה ביותר שממשלת מקסיקו מעניקה לאזרחים זרים על הצטיינות מיוחדת.
על שנים רבות של פעילות להאדרת שמה של מדינת ישראל ועל פעילויות רבות לחיזוק מערכת החינוך בבירת ישראל מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים.
 
 
   חזור   
   הודעות נוספות